המסע שלי בעולם הקפה

אני שמח לארח בבלוג את Goda Gedvilaitė-Bernotė. גודה גדלה בווילנה והתחילה את הקריירה שלה בעולם הקפה בסביבות 2011, וראתה את סצנת הקפה האיכותי בליטא מתפתחת כמעט מראשיתה. היא החלה את דרכה מאחורי הבר, המשיכה לקלייה, להכשרת בריסטות ולייעוץ, והיא גם שופטת בתחרויות קפה. מ-2024 היא סוחרת קפה ירוק (קפה ירוק הוא פולי קפה גולמיים שטרם נקלו).

אחד הזיכרונות הראשונים שלי מהילדות הוא לצפות באמא שלי שותה קפה במטבח שלנו. אני זוכרת איך הריח ריתק אותי ואיך ביקשתי ממנה כפית קטנטנה, רק כדי לגלות אם הטעם נפלא כמו הריח.

הקפה תמיד היה חלק מהמשפחה שלי. לסבתא שלי יש אוסף של יותר מ-140 כוסות אספרסו. במבט לאחור, אולי משם התחילה המשיכה שלי לקפה. לא בהכרח למשקה עצמו, אלא לכל מה שמקיף אותו: הריח, השיחות והטקסים הקטנים שמקרבים בין אנשים.

לא היה לי מושג אז עד כמה הקפה יעצב את חיי.

גדלתי בווילנה, ליטא, ולמדתי שפה וספרות ליטאית וספרדית באוניברסיטת וילנה. כמו סטודנטים רבים, הייתי צריכה עבודה במשרה חלקית. מאחר שכבר ביליתי את רוב זמני החופשי בבתי קפה, שם למדתי, שוחחתי עם בריסטות ושתיתי קפה, עבודה באחד מהם נראתה בחירה מובנת מאליה.

כך התחילה הקריירה שלי בעולם הקפה, בסביבות 2011.

במשך כשש שנים עבדתי מאחורי הבר ולמדתי הכול, מהכנת שוטים של אספרסו ועד הבנת הלקוחות ויצירת אווירה מזמינה. כמה מהלקוחות הקבועים אפילו עקבו אחריי מבית קפה אחד לבית קפה אחר, וזה גרם לי להבין שאירוח חשוב בדיוק כמו הקפה עצמו.

זכיתי גם לראות את סצנת הקפה האיכותי בליטא מתפתחת כמעט מראשיתה. היה כל כך הרבה ללמוד, לנסות ולגלות. ואהבתי להיות חלק ממנה.

בסופו של דבר התחלתי להתעניין במה שקורה לפני שהקפה מגיע לבר. איך אותם פולים ירוקים יכולים לפתח טעמים כל כך שונים? מה בעצם קורה בתוך מכונת קלייה?

הסקרנות הזו הובילה אותי לקלייה, ושם העברתי שנתיים מרתקות בלימוד על חום, על התפתחות הטעמים ועל המדע שמאחורי כוס קפה מעולה.

באמת נהניתי מזה. היה משהו כמעט קסום בהפיכת קפה ירוק למשהו כל כך ארומטי ומורכב.

אבל גיליתי גם משהו חשוב על עצמי: קלייה יכולה להיות עבודה די בודדה.

אחרי שנים של שיחות עם לקוחות, עבודה לצד עמיתים והיות מוקפת באנשים, הבנתי כמה אני מתגעגעת לקשר היומיומי הזה. אני אדם שאוהב אנשים. אני אוהבת לשוחח, לחלוק רעיונות ולהיות חלק מצוות. עד כמה שהקלייה הייתה מרתקת, ידעתי שאני צריכה יותר קשר אנושי בעבודה היומיומית שלי.

אז בהדרגה עברתי לניהול בתי קפה, להכשרת בריסטות, להדרכה בתחום הקפה ולייעוץ. אהבתי לעזור לאנשים לפתח את הכישורים שלהם ולראות צוותים צומחים.

בדרך הפכתי גם לשופטת בתחרויות קפה. Brewers Cup היא עדיין התחרות האהובה עליי, כי היא מרכזת את כל מה שאני אוהבת בקפה איכותי: מגוון טעמים, ארומה עמוקה והאפשרויות הבלתי נגמרות החבויות בכוס אחת.

אחרי יותר מעשור בתעשייה, הגעתי ב-2023 לנקודה שבה שקלתי ברצינות לעזוב את עולם הקפה לגמרי.

לקחתי הפסקה קצרה, מתוך מחשבה שאולי הגיע הזמן למשהו שונה לגמרי.

ההרגשה הזו נמשכה כשלושה שבועות.

הבנתי שאני לא רוצה לעזוב את הקפה. רציתי פשוט לגלות צד אחר שלו.

ב-2024 התחלתי לעבוד כסוחרת קפה ירוק, והתקדמתי עוד אחורה לאורך שרשרת האספקה של הקפה. אחרי שנים של הכנת קפה, קלייה והגשה, סוף סוף יכולתי לחקור את המקורות שלו, את רכש הפולים ואת הקשרים שמחברים בין מגדלים, סוחרים וקלייניות.

והחלק הכי טוב? אני שוב עובדת עם אנשים. ועכשיו זה לא רק מותג אחד: אני מקיימת קשרים עם קלייניות רבות ושונות ורואה מקרוב את המלאכה שלהן.

לפני שהתחלתי לעבוד עם קפה ירוק, עבדתי במקומות האלה.

Caffeine. כאן הכול התחיל, כשהייתי בת 19. עד היום, ביום קיץ חם, אני נכנסת ומזמינה מקיאטו קרמל קר.

Strange Love. מקום ליד הפארק שבו העברתי שנה מהקריירה שלי. הזמן הכי טוב לבקר הוא בקיץ, כי יש שם חצר פנימית יפה ואספרסו כפול טעים.

Brew. עוד שנה מהקריירה שלי כבריסטה מקצועית, והמקום שבו הכרתי את בעלי. מלבד הקפה, אני מאוד אוהבת את הסמוזי חמאת בוטנים ובננה שלהם.

Cofmos. תקופה קצרה אך זכורה במיוחד, כשלבית הקלייה Cofmos Coffee Roasters היה בית קפה משלו. בית הקפה כבר לא קיים, אבל בית הקלייה פועל במלוא המרץ.

Backstage Roasters. מקום שעיצב את האופי שלי ולימד אותי הרבה. אם בא לכם בראנץ' טעים יחד עם קפה פילטר של הבוקר, זה המקום לבקר בו.

כשאני חושבת על כל מה שהקפה הביא לחיי, הדברים היקרים ביותר אינם הסמכות, תארי תפקיד או אפילו כוסות הקפה המדהימות שטעמתי.

אלה האנשים.

חלק מהחברים הקרובים ביותר שלי הם אנשים שהכרתי דרך הקפה. ולפני שמונה שנים, כשעבדתי מאחורי הבר, הכרתי את בעלי, יוסטאס. הוא היה לקוח שהיה יושב ליד שולחן ומסתכל עליי, וגם אני הסתכלתי עליו בחזרה. בסוף אחד מאיתנו עשה את הצעד הראשון, והשאר היסטוריה.

היום יש לנו בן בגיל שנתיים שכבר מבקש מאיתנו לאדות לו חלב במכונת האספרסו שלנו בבית. בכל סוף שבוע שלושתנו חוקרים בתי קפה איכותיים שונים ברחבי וילנה.

ואני אוהבת שיצרנו לעצמנו טקסי קפה קטנים משלנו, בדיוק כמו אלה שאני זוכרת מהילדות.

כמעט חמש עשרה שנים אחרי המשמרת הראשונה שלי מאחורי הבר, הקפה עדיין חלק עצום מחיי. הוא לקח אותי מהכנת קפוצ'ינו, דרך קלייה של פולים ושיפוט תחרויות, ועד לסחר בקפה ירוק.

אבל חשוב מכך, הוא נתן לי חברויות, משפחה ואינספור זיכרונות.

לא רע בשביל עבודת סטודנטים שלא באמת תכננתי לקחת.