מהעיפרון לחומר: המסע היצירתי של אגנס BR

היום אני שמח לארח באתר את אגנס BR, אמנית קרמיקה מוילנה. היא משתפת את המסע שלה מפיננסים לקרמיקה, ואת הסיפור שמאחורי הסטודיו והעבודה שלה.

הגעתי לקרמיקה במקרה, כשלקחתי את הבת שלי לשיעור הקרמיקה הראשון שלה. אחרי שסיימתי תואר בפיננסים וכלכלה, הבנתי שעבודת משרד לא בשבילי. תמיד עניינו אותי מאוד תכשיטים וציור בפורמטים קטנים.

המורה שלי, אמנית הקרמיקה הנודעת V. Juškaitė, ראתה בי פוטנציאל, נתנה לי חתיכת חומר ואמרה: "נסי לצייר." וכך, לאט לאט, הציור מצא את דרכו אל הקרמיקה. גם העבודה עם זהב לקישוט היצירות שלי היא מעין רפרנס לתכשיטים, שפעם חלמתי ליצור.

כשאני לא מציירת על קרמיקה, אני מציירת על נייר. אני אוהבת לעבוד עם פרטים ולהסתיר אלמנטים קטנים בתוך הציורים שלי. כך נולדים סיפורים בתוך תמונה אחת — כשהצופה מגלה את הפרטים האלה, הוא יכול ליצור סיפור ופרשנות משלו. אני מציירת גלויות וגם ציורי עיפרון גדולים יותר, ואף הצגתי תערוכה של העבודות האלה.

אני אוהבת כשהיצירתיות מגיעה מהלב. אני לא רוצה לתכנן הכול מראש — לפעמים אני מציירת, מעצבת משהו ופשוט נותנת ליצירה להתגלגל בעצמה. היצירות שלי נולדות לרוב באופן בלתי צפוי, ומוזיקה היא מקור השראה גדול. הקולקציה האהובה עליי, "אל מאר", נולדה תוך כדי האזנה ל-ZZ Top — קולקציה על הים ועל חופש. מאז היא מצאה מעריצים באיטליה, בארה"ב ובצרפת.

חוסר שלמות חשוב לי. קרמיקה מזכירה לי שהחומר הוא חלק מהטבע, הוא לא מושלם, וחוסר השלמות שלו הוא מה שנותן ליצירה את הקסם שלה. אני כבר לא שואפת ליצור כלים סימטריים באופן מושלם; אני משאירה בכוונה את סימני הידיים שלי. יחד עם זאת, אני יכולה בשמחה לבלות שעות על ציור שבו צריך לצייר כל קשקש בנפרד של דג. אני חושבת שתשומת הלב הזו לפרטים היא מה שמחבר בין הציורים שלי לקרמיקה שלי.

המקום שבו אני יוצרת גם מעניק לי השראה וגם מאתגר אותי. הסטודיו שלי ממוקם באחד המבנים של מתחם האחוזה של י. טישקביצ'יוס בטרקו-וקה, שם אני אמנית שוהה. הסביבה מזכירה לי כל הזמן אלגנטיות ועדינות. אולי בגלל זה אנשים לפעמים מופתעים שהסטודיו לקרמיקה שלי הוא לא ממש טיפוסי: מקבלים את פניכם ריח קטורת, פסנתר ישן ושיחה. את היצירות צריך "למדוד" :)

לפעמים לקוחות מגיעים כדי ליצור קולקציית כלים שלמה; לפעמים הם יוצאים רק עם רעיון לכוס אחת, שלוקח כמה שבועות להביא אותו לידי ביטוי. אבל בסופו של דבר החפצים האלה הופכים לחלק מהטקסים של השולחן. להאט, ליהנות, לחוות — זו הפילוסופיה שלי לשולחן ולכלים.