הבייגלה חוזר לז'אגארה: סיפורה של ארנסטה

היום אני שמח לארח כאן בבלוג את ארנסטה, האופה שמאחורי Žagarės Beigeliai. מצאתי את המקום שלה בז'אגארה, עיירה קטנה הרחק מווילנה. כשסיפרתי לה על האתר, היא רצתה לספר את הסיפור שלה במילים שלה: סיפור על בייגלה, על עיירה קטנה ועל הקהילה היהודית שחיה בה פעם.

התחלנו לאפות בייגלה בז'אגארה לפני כמה שנים. בהתחלה זה היה רק מדי פעם, לאירועים ולסופי שבוע מיוחדים. לאט לאט זה גדל והפך ל-Žagarės Beigeliai.

היום אנחנו פתוחים בסופי שבוע נבחרים, ומארחים גם קבוצות לטעימות בייגלה ולסדנאות.

הסיפור שלי עם בייגלה התחיל הרבה קודם, בווילנה, לפני כ-15 שנה. אז לא היו בעיר בייגלה בכלל. זה הרגיש מוזר, בהתחשב בכמה שבייגלה היה חשוב פעם לחיים היהודיים בליטא ובמזרח אירופה כולה.

ב-2010 הכרתי קבוצת סטודנטים אמריקאים של פולברייט, חלקם ליטבקים. יחד עם בעלי, הצלם אנדרו מיקסיס, ועוד כמה אמנים, ארגנו אירוע קטן של "חזרת הבייגלה" בבית קפה של חבר. אפינו בייגלה והחזרנו אותם לעיר.

במשך כמעט 70 שנה לא אפו בייגלה בווילנה. מוזר לחשוב שהוא כמעט נשכח. היום הוא בכל מקום.

שנים אחר כך עברנו, בעלי ואני, לז'אגארה וקנינו בית ישן מלבנים אדומות. התחלתי לאפות שוב בייגלה לפסטיבל הדובדבנים של ז'אגארה, הפסטיבל השנתי של העיירה בקיץ.

אנשים ממש אהבו, אז המשכנו. לאט לאט זה הפך ל-Žagarės Beigeliai.

פשוט התאהבנו בעיירה. היא קטנה, יפה, מוקפת טבע, ויש לה היסטוריה מדהימה ומורכבת.

אני גם אוהבת את הרעיון שדברים מעניינים לא חייבים לקרות רק בווילנה או בערים גדולות אחרות. בעיירה קטנה, פרויקט כזה יכול לשאת יותר משמעות ולהפוך לחלק מהמקום.

אין לי שורשים יהודיים, ולכן אני נזהרת לא להציג את הבייגלה כמסורת משפחתית שלי. הקשר הגיע דרך האנשים שפגשתי, דרך ההיסטוריה של ז'אגארה ודרך הבית שלנו.

לפני המלחמה חיו שתי משפחות יהודיות בבית שבו אנחנו גרים ואופים היום.

לא מזמן הגיעו לביקור צאצאים של אחת המשפחות האלה. הם נסעו עד מאוסטרליה ומדרום אפריקה כדי לאכול בייגלה ולחבר את הנקודות בהיסטוריה המשפחתית שלהם. זה היה רגע מיוחד מאוד: לראות אותם יושבים ואוכלים בייגלה בבית שבו משפחתם חיה פעם.

בשבילי, אפיית בייגלה היא דרך קטנה לזכור את הפרק הזה בהיסטוריה של העיירה ולהחזיר אותו לחיי היומיום. לא רק משהו שקוראים עליו במוזיאון, אלא משהו שאפשר לאכול, לדבר עליו ולחלוק יחד.

אשמח לארח אתכם בז'אגארה. בואו לראות בעצמכם את העיירה הקטנה והיפה הזאת. אני פותחת רק בסופי שבוע נבחרים, אז בדקו בבקשה את תאריכי האפייה לפני שמגיעים. קבוצות יכולות לתאם איתי מראש טעימות או סדנה. שבו, הזמינו בייגלה ושאלו אותי על הבית.

כשאתם בעיירה, יש עוד הרבה מה לראות. אחוזת ז'אגארה היא אחוזה מפוארת, שבית האחוזה המרכזי שלה עדיין עומד, עם מבני משק בסגנון טיודור אנגלי ופארק שתכנן האדריכל קופהלדט. במרכז המבקרים שבתוכה יש תערוכות על גביעי ציד, על ההיסטוריה המקומית ועל חוויית מציאות מדומה, והסיור נמשך כשעה וחצי.

אם אתם אוהבים טבע, בפארק האזורי של ז'אגארה יש את עמק נהר שוויטה, את ה"אוזאס" של ז'אגארה ושביל הליכה עם מגדל תצפית בביצת מושה טירליס. ומשהו כיפי יותר: מפעל הדחליל על גדת נהר שוויטה, שם מבוגרים וילדים יכולים להכין דחליל משלהם. ואם מגיעים בקיץ, בפסטיבל הדובדבנים יש גם תחרויות דחלילים.